The Post-Grownup Me:
Where I am Holding
Let’s explore your more recent changes.
For many these include grandchildren and even great-grandchildren, along with your
own hopes, dreams and new opportunities that may have taken you by surprise.
Becoming a Grandparent
אני מאוד אוהב להיות עם הנכדים, אנחנו נפגשים הרבה ומקפידים להתראות כמה פעמים בשבוע.
יש לי חיבור מיוחד מאוד עם מור, נכדי הבכור. כבר מילדות גידלתי אותו, הלכנו יחד למקומות, טסנו וטיילנו המון. הייתי מלווה את מור לאימונים ולמשחקי הכדורגל שכל כך אהב, ותמיד אחרי האימונים היינו הולכים יחד לאכול.
צברנו יחד כל כך הרבה חוויות במשך השנים, אנחנו החברים הכי טובים ויש סודות ששמורים רק לי ולו. בתקופת הקורונה, מור התעקש ולא וויתר והגיע לבקר אותי כל יום. האהבה שלו וההשקעה שלו מרגשים אותי מאוד.
מור אמר לי פעם: “סבא, הייתי רוצה להיות בגיל שלך ולעבור את מה שאתה עברת. כל החוויות והטיולים שצברת, התרבויות שראית והדברים שמטורפים שעשית. עבדת קשה וצברת את כל מה שהרווחת בחיים בזכות.”
Feel free to add any additional stories in this section
בפברואר 2020 שנים אובחנתי כחולה פרקינסון. הסיפור על האבחון שלי הוא לא רגיל.
שנתיים לפני גילוי המחלה, התקשיתי בהליכה והרגשתי עייף אחרי כל מאמץ קטן. בתקופה זו הלכתי לשחות בבריכה, ופעם אחת פנה אליי בחור שהציג את עצמו כנוירולוג, ואמר לי שיש לי סימנים לפרקינסון. כשהתייעצתי על כך עם רופאת עם המשפחה שלי, היא שללה את זה בתוקף.
לאחר שנתיים טיילתי עם המשפחה ברומניה. ביום האחרון של טיול, כמה שעות לפני העלייה למטוס, נפלתי ושברתי את עצם הירך. נשארתי שם עם בעלה של אשתי וביום למחרת הטיסו אותי לארץ. בעבודה עם הפיזיותרפיסתית ועם הרופאה שליוותה אותי בתהליך השיקום הן אמרו לי שאני חולה בפרקינסון ורק אז קיבלתי אבחנה סופית.
מאז האבחנה, החיים שלי השתנו בצורה משמעותית. בהתחלה התמודדתי עם כאבים לא פשוטים – גם בעקבות הפציעה עצמה וגם כי לקח זמן עד שמצאנו את המינון התרופתי המתאים. לשמחתי, היום אני כבר מרגיש הרבה יותר טוב.
אני משתדל לא לתת למחלה לנהל אותי. אני מקפיד לצאת להליכות יומיומיות, לעשות ספורט, ולשמור על שגרה כמה שיותר מלאה. מבחינתי, חשוב להמשיך לחיות את החיים – עם המחלה, אבל לא בצילה.